מיי

מיי

מיי היתה החתולה האמיצה ביותר שהכרתי, ואני הכרתי הרבה חתולים. היא נולדה עיוורת, לאמא עיוורת בחצר כניסה במזרח ירושלים. איזה סיכויים היו לה?

אבל כישלון לא היה מושג בלקסיקון של החתולה המדהימה הזאת. כשתייר מודאג התקשר אלי, היא הייתה כל כך תשושה שלא חשבתי שהיא תשרוד. אבל בצורה שהבנו שהיא טיפוסית עבורה היא התאוששה והחילה לגדול. מיי תמיד הייתה קטנטונת, והיו לה כל מני בעיות רפואיות, אבל היא עף פעם לא רחמה על עצמה ומהר מאוד למדה להסתובב בבית. היא ידעה איפה נמצא האוכל, ותמיד ישנה על כרית, זכות שנמרה רק לה. מיי הוכיחה שאפשר להיות עיוור ועדיין לקפוץ על השיש עדי לבדוק את הכיור, לעלות על סולם כדי למצוא מקום בשמש, ואפילו לקפוץ לכתף של מישהו שמחלק עוף. מיי הכירה את קולי, את פסיעות רגלי והיא תמיד באה בעקבותיי.

אני אתגעגע תמיד אבל כשהכאב יפסיק, אני אוכל לצחוק על הזיכרונות ממנה כשהיא עפה באויר כדי לתפוס קצת אוכל, או כשהיא מטפסת אחורה כשלא ידעה באיזה גובה היא נמצאת. אני תמיד אזכור גבורתה ואת רוחה האיתנה ואשאף לחיות כמוה.

q5